טוראי שלמה-גבריאל פרוינד ז"ל

קורות חיים

בן משה ורחל. נולד ביום כ"ד באלול תרפ"ז (21.9.1927) בברסלאו שבגרמניה. עלה לארץ עם כל המשפחה בתשרי תרצ"ד (1933). בראשונה למד בבית-הספר "מוריה" בתל-אביב. ואחרי שהמשפחה התיישבה בפרדס-חנה למד בבית-הספר העממי המקומי. חונך ברוח המסורת ובניין הארץ. יצא לישיבת "בני-עקיבא" בכפר-הרא"ה ולמד בה שנתיים ואחרי-כן עבר לבית-הספר החקלאי מקווה-ישראל. אהב בכל לבו תורה וחקלאות גם יחד. עזר שם בהכנת התערוכה החקלאית הגדולה לשנת ה-75 לקיום מקווה-ישראל, שמשכה מבקרים רבים מן הארץ ומחוץ-לארץ והיה אחד המדריכים בה. משה סמילנסקי, בתארו את התערוכה, כתב עליו בעתון "הארץ": "הדריך אותי בחור צעיר שדיבר על זיבול והשקאה בהתלהבות כזאת, כאילו מדבר חבר קיבוץ על תורתו של קרל מרכס. הלוואי והיה לנו הרבה נוער חקלאי כזה". בשנה תש"ה (1945) קיבל תעודת-גמר של מקווה-ישראל וחזר הביתה לשנתיים כדי לעבוד במשק. בו בזמן הוסיף להשתלם בלימודי קודש וחול. התחיל במטע חדש של אבוקדו, ענף שנתמחה בו באופן מיוחד, והיו לו תכניות גדולות לגידול אבוקדו ועצים סובטרופיים אחרים. חבר וותיק ומדריך ב"בני עקיבא". חבר ב"אליצור" - פעיל בהגנה. באלול תש"ז (1947) השתתף בישיבת "בני-עקיבא" בחודש עיון לקראת החגים ויצא משם לתל-אביב כדי ללמוד עוד מקצוע-עזר: חשמלאות-הרדיו.

ב-29 בנובמבר 1947, בפרוץ המהומות, התגייס לאחר שהיה פעיל ב"הגנה" גם קודם לכן. התאמן בשרונה עם חבריו - חבריו הפלוגה הדתית. בי"ב באדר ב' תש"ח (23.3.1948) טס עם חבריו מהפלוגה הדתית בחי"ש לגוש-עציון הנצור. ימים אחדים אחרי בואו השתתף במערכת נבי-דניאל, בהדיפת התקפה על השיירה האחרונה לכפר-עציון. הבחורים עבדו קשה הן בביצור המקום והן בשמירה ובקרבות שהתחדשו כפעם בפעם. עמדו מעטים נגד רבים, לחמו בנשק דל נגד תותחים וטנקים. את כל זמנו הפנוי הקדיש שלמה ללימוד תורה שממנה שאב עידוד ונחמה. שימש סמל לחבריו בזהירותו בקיום מצוות בשקידתו בלימוד תורה בכל רגע פנוי, באמונתו הדתית השלמה ובנכונותו למלא כל צו במלחמת הקודש. אחרי הקרב הגדול ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948), שבו התקיפו הערבים את הגוש בנשק רב וכבד ובהדרכת קצינים אנגלים ומבין המגינים נפלו 12 איש, ואילו מהערבים 70-60 איש, כתב את מכתבו האחרון: "בטחוני בה' כל-כך עז שפשוט איני מפחד והנני מצדיק את הדין ולו גם הגרוע ביותר". השתתף בהפגנת משלט אוכף המוכתר. הוא נפל בקרב האחרון, בו נפל הגוש כולו, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). "שלמה היה איש רציני ואחראי עד מאד, עשה את דרכו בפשטות ובנועם, תמיד הסביר פנים ואץ לעזרת הזולת", - אמר עליו מנהל בית-ספרו. אחד מחבריו, שחזר משבי עבר-הירדן, אמר בשיחה עם אמו: "דעי שכל אחד הכיר את שלמה וכל אחד אהב אותו".

ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים בהר-הרצל בירושלים.